מקרה: גבר ואשה הכירו זו את זו, לשניהם היה זה סיבוב שני , כלומר פרק ב'. האיש ערך הסכם ממון, בו נכתב במפורש, כי הדירה שבבעלותו והרשומה על שמו תהיה שייכת רק לו ולאשה לא תהא שום זכות לגביה. יותר מכך, גם החיים המשותפים לא ייצרו לאשה זכות כלשהי בעתיד בדירה או בכל נכס אחר שלו. בסעיף נוסף בהסכם צוין גם, כי במקרה של פירוד או במקרה שהגבר ילך לעולמו, לאשה לא תהא שום זכות לגבי הדירה או לגבי רכוש אחר שלו מכל מין וסוג. מה יותר מכך? מקריאת ההסכם היה ברור לחלוטין שאותו גבר בשום פנים ואופן לא רצה לשתף את האישה ברכושו ולא כל שכן להוריש לאישה את רכושו.
בנה"ז לא אישרו את ההסכם בביהמ"ש.
ביום מן הימים הגבר הלך לבית עולמו.
האישה הגישה תביעה כנגד העיזבון של האיש כידועה בציבור של המנוח מכח דיני הירושה (ולא מכח חוק יחסי ממון). ביהמ"ש קיבל את תביעתה וקבע כי המדובר בהסכם ממון ולא בצוואה ובהסכם ממון אי אפשר לכתוב סעיף המדיר אדם מירושה.
התוצאה היא מאוד מאוד כואבת ומאוד קשה. המנוח לא רצה בשום אופן לשתף את זוגתו ברכושו או להוריש לה את עזבונו. אבל מה לעשות שעורך הדין ניסח לו הסכם ולא צוואה???
במילים פשוטות, אם אדם רוצה שזוגתו ו/או ילדיו ו/או כל קרוב אחר שלו לא יירש אותו הוא יכול לעשות זאת אך ורק באמצעות צוואה ולא בהסכם ממון (!!!) .
כלומר, אם אתה לא רוצה שאדם כלשהו יירש אותך , עליך לערוך צוואה. הסכם ממון לא בא במקום צוואה. הדברים נכונים שבעתיים במידה ואתה נמצא בפרק שני ואתה רוצה להוציא אדם מרכושך. במקרה כזה, אל תסתפק רק בהסכם ממון, אלא בנוסף תשאיר גם צוואה.
בחירת עורך דין
חשוב מאוד להגיע לעורך דין שתחום דיני המשפחה הוא המומחיות שלו ולא לעורך דין העוסק במקביל בתחומים נוספים אחרים בדיוק כפי שלכל רופא יש את תחום המומחיות שלו.
