במקרה מסוים בני זוג ביקשו לרכוש דירה יחד. רכישת הדירה נעשתה מכספי הבעל בלבד והוריו. בני הזוג, ערכו הסכם וציינו בו במפורש, שהדירה תירשם על שם שני הצדדים במחצית אך ורק לצורך נטילת משכנתא משותפת מהבנק אך במקרה של פרידה או גירושין לאישה לא יהא כל חלק בדירה.
לימים, הבעל הגיש תביעת גירושין. האישה ביקשה לקבל מחצית הזכויות בדירה. גם בית הדין הרבני האזורי וגם בית הדין הרבני הגדול פסקו כי לא מגיע לאישה זכויות בדירה.
האישה עתרה לבג"ץ בטענה שבתי הדין נתנו החלטות בלתי חוקיות.
בג"ץ קיבל את העתירה וקבע שההסכם בעל תוקף למרות שלא אושר וכי כל העובדות מחזקות את המסקנה שהצדדים אכן התכוונו להוציא את הדירה מאיזון המשאבים באופן שתעבור על שם הבעל במקרה של גירושין מכח סע' 5 א' (3) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 שקובע – שעם התרת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב שהם לא יאוזנו. במקרה זה ויתור האישה על נכס ספציפי לא דורש את אישור ביהמ"ש.
במקרה אחר, נקבע שאם הבעל מעביר את זכויותיו לאישה במהלך הנישואין אין צורך באישור בית המשפט (ע"א 169/83 שי נ' שי).
חריג נוסף הינו סוגיית תום לב ומניעות. הפסיקה קבעה שאם בן זוג פעל עפ"י ההסכם והסתמך עליו בן הזוג האחר לא יכול להתעלם מכך למרות שההסכם לא אושר. (ע"א 151/85 רודן נ' רודן, בר"ע (ים) 221/04 ).
במקרה אחר, הסכם הממון לא אושר מאחר והחל להתבצע בפועל ע"י הצדדים. גם במקרה זה ביהמ"ש הכיר בו כבעל תוקף משפטי (בג"ץ 5385/95 ורבר נ' מ' ורבר ואח')
במקרה אחר, ניתן תוקף לאישור הסכם הממון לאור ביצועו המאוחר וזאת למרות שלא אושר ע"י ביהמ"ש (בע"מ 9126/05 פלונית נ' פלוני, בע"מ 5142/10 וכן בע"מ 7734/08).
בני זוג ידועים בציבור אינם חייבים לאשר הסכם ממון שעשו ביניהם בבית המשפט למשפחה, להבדיל מבני זוג נשואים או שעומדים להינשא לגביהם תנאי לכך שההסכם ביניהם יהיה בתוקף הינו אישורו בבית המשפט לענייני משפחה אלא אם כן אושר על ידי נוטריון.
עם זאת, סכסוכים כספיים או רכושיים יכולים להתעורר גם בין אנשים החיים במשותף כידועים בציבור ומשכך, אך טבעי ומובן שביהמ"ש למשפחה הוא הפורום המתאים לדון ולהכריע בסכסוכים שכאלה.
אבל בהקשר זה חשוב מאוד לדעת שבני זוג החיים יחד (שאינם נשואים) הרוצים להגיע לבית המשפט למשפחה לאשר את הסכם הממון חייבים להציג בפני ביהמ"ש מידע שמלמד שהינם ידועים בציבור.
זהו תנאי סף ליכולתם להיכנס בשערי בית המשפט. לאלו שעדיין אינם ידועים בציבור כבני זוג, אבל מתכוונים לקיים חיים שכאלה בעתיד, אלה לכאורה אינם זכאים לפנות לביהמ"ש לצורך אישור ההסכם ביניהם.
הם צריכים להצהיר בהסכם שהם בפועל כבר מקיימים חיים משותפים מספר שנים ו/או שיש להם כבר חשבון משותף ו/או שהם גרים ביחד ומקיימים חיים משותפים וכו'.
אני סבורה, כי נכון ורצוי שבני זוג שחיים כידועים בציבור יאשרו את ההסכם ביניהם בביהמ"ש למשפחה, מכל מיני טעמים, בין היתר:
- על מנת לקבוע באופן מפורש התייחסות לשיתוף הרכושי ביניהם.
- על מנת לקבוע מראש פתרונות לסכסוכים שיכולים להיווצר בעתיד בינם לבין היורשים של אחד מהם לבן הזוג האחר.
- על מנת לצמצם את אפשרות תקיפת ההסכם בטענה שאחד הצדדים לא הבין על מה הוא חותם, או שהופעל עליו לחץ. לאחר שההסכם אושר בביהמ"ש הסיכויים לתקוף הסכם שכזה קלושים שהרי שביהמ"ש עצמו מאשר כי התרשם שבני הזוג חתמו על ההסכם מרצונם החופשי לאחר שהצהירו בפניו שהבינו את תוצאותיו ואת ההשלכות שנובעות ממנו.